פסק-דין בתיק עת"א 37329-06-11

העותר שוחרר על תנאי בתאריך 3.1.11 לתקופה של כ- 3 חודשים שנותרה לו כאשר התנאי העיקרי לשחרורו היה הימצאותו בהוסטל ירושלים.

בחלוף כשלושה חודשים מאז החלטת השחרור על תנאי פנו רש"א ומנהלת הוסטל ירושלים בכתב למשיבה 1 (להלן: " הוועדה") ודיווחו על מכלול הפרות מצד העותר כמתואר במכתב שצורף לכתב התגובה ובקטע השני להחלטת הוועדה נושא העתירה.

חרף ההפרות ניתנה לעותר הזדמנות בעקבות הצעת רש"א וההוסטל ותקופת התנאי של העותר הוארכה ב- 3 חודשים נוספים, כאשר תנאי מתנאי הארכת תקופת הרישיון הוא שהעותר ישהה בהוסטל אמצע הדרך.

ביום 5.5.11 דיווח העו"ס אבי דיאמנט, מפקח ארצי ברש"א, כי העותר הורחק מהוסטל "אמצע הדרך" לאחר שהתרשמו שם כי הוא מעדיף את ענייניו הפרטיים על פני השיקום והוא לא מגלה מוטיבציה אמיתית להשתקם.

דיווחו של העו"ס התבסס על מכתב הקרמינולוגית של הוסטל "אמצע הדרך" ועו"ס ההוסטל, לפיהם מיד עם קליטתו בהוסטל הכריז העותר כי הוא הגיע לתקופה של השליש, הוא לא גילה מוטיבציה לשיקום, היה טרוד בקצבה שמגיעה לו ממשרד הבטחון בעקבות פציעתו במלחמה, שיתף פעולה באופן פורמאלי בלבד עם הטיפול הקבוצתי, וכשנאמר לו שאינו משתף פעולה עם הטיפול החליט שבריאותו חשובה יותר מהשינוי השיקומי.

על סמך האמור החליטה הוועדה ביום 2.6.11 להפקיע את תקופת רשיונו של העותר ואמרה כי אי היענות לביטול שחרורו על תנאי של העותר לתקופת התנאי תפגע קשות באינטרס הציבורי לאור חומרת ההפרות של העותר, טיבן, תדירותן, ומידת הסכנה שנשקפת לציבור ממנו אם ימשיך להיות משוחרר על תנאי.

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר הורתה על הפקעת רישיון האסיר של העותר לתקופה של שלושה חודשים, במהלכה הוא עלול לחזור להשתמש בסמים בעקבות מאסרו וכאשר העדיפה את החזרתו לבית הסוהר על פני שילובו בתוכנית שיקומית פרטית של גב' לובלסקי שהוצגה בפני הוועדה, ואשר הוצגה גם בפנינו, לרבות מכתב עדכון מיום 26.7.11.

ב"כ המשיב 2 מתנגד לקבלת העתירה וטוען כי אין לעותר זכות קנויה להשתחרר שחרור מוקדם ועליו להוכיח שהוא אינו מסכן את שלום הציבור בהיותו משוחרר. העותר לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו כאשר רש"א הסכימו להעבירו מהוסטל ירושלים, למרות שהפר את תנאי השהייה בהוסטל, להוסטל אמצע הדרך וגם שם לא גילה העותר מוטיבציה להשתתף בתהליכי שיקום אלא העדיף את ענייניו הפרטיים.

לאחר שעיינו בנספחים שצורפו לעתירה ולכתב התגובה, ובמיוחד בדיווחים שהיו בפני הוועדה מהוסטל ירושלים ומהוסטל אמצע הדרך, ולאחר שעיינו בהחלטת הוועדה נושא העתירה, הגענו למסקנה כי החלטת הוועדה סבירה ומתחשבת בכל השיקולים הראויים.

צדקה הוועדה כאשר קבעה שניתנו לעותר הזדמנויות להיטיב את דרכיו אך הוא לא ניצל אותן אלא העדיף את ענייניו הפרטיים על פני הדאגה לשיקומו, שהיא עמדה לנגד עיני הוועדה כאשר שחררה אותו על תנאי בתנאים שקבעה, ובמיוחד עמידה בכל התנאים בהוסטל ירושלים ובהוסטל אמצע הדרך.

גם אם מדובר בהפקעת תקופת רישיון למשך כ- 3 חודשים לא נפל פגם בהחלטת הוועדה שכן על העותר לדעת כי כאשר שוחרר על תנאי היה עליו למלא קלה כחמורה את כל תנאי הרישיון ומשהפר תנאי עיקרי בתנאי הרישיון, דהיינו, עמידה בתנאי ההוסטל, הדרך היחידה הפתוחה בפניו היא החזרתו למאסר מאחורי סורג ובריח, במיוחד כאשר ניתנה לו הזדמנות ותקופת הרישיון הוארכה.

איננו רואים צורך להתייחס לתוכנית השיקום הפרטית של גב' לובלסקי שכן לו סברה הוועדה כי ההליך השיקומי יכול לבוא על סיפוקו על ידי עמידה בתנאי תוכנית שיקומית פרטית חזקה שהיתה מפנה את העותר לתוכנית כזו ולא מחייבת אותו לשהות בהוסטל, על פי תוכנית רש"א.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.

העותר יתייצב בפני רשם בית כלא השרון ביום 11.8.11 בשעה 09:00 על מנת לרצות את תקופת הרישיון על פי החלטת הוועדה מיום 2.6.11.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ט תמוז תשע"א, 31/07/2011 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.